קפיטליזם, סוציאליזם והחתול של שרדינגר |
ד"ר רועי כהן

א. "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית – שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה', שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור..., והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה, לך ולעבדך, ולאמתך, ולשכירך ולתושבך הגרים עמך..., וקידשתם את שנת החמישים שנה – וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל היא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו".

ב. הרש"י הראשון לפרשת בהר שואל את אחת מהשאלות המפורסמות, שהפכה למטבע לשון: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?". תשובתו לשאלה, היא: כפי שענייני שמיטה נאמרו בצורה מפורטת בהר סיני, כך גם שאר הציוויים כולם, ניתנו עם פרטיהם מסיני. אך למעשה, ניתן למצוא בפרשה לא רק פרטים ועניינים טכניים, אלא בעיקר אידאלים חברתיים משמעותיים. לכאורה, ניתן היה לחשוב שהם נתונים לטעמו האישי ובחירתו של כל אדם, שהם סוגיות של חסד או אלטרואיזם. אלא שמתברר כי גם הם, כמו גם החובה לנהל חברה הוגנת ואכפתית, כפי שמדגישה הפרשה, הן חובות נדרשות – מצוות שניתנו מסיני. מעיון ברעיון השמיטה, הכולל בתוכו עקרונות אקולוגיים-סביבתיים, אמוניים, וכלכליים-חברתיים, עולה כי מדובר ברעיון מעורר השראה, המייחל למציאות הנדמית לאוטופיה.

ג. לאחר שנות עבדות רבות, יוצאים בני ישראל ממצרים. מאנשים נטולי קניין ממשי, הם הופכים לבעלי נכסים וממון. שמיטת הקרקעות ושמיטת החובות, נועדו לאזן את מאווייו הטבעיים של האדם. שכן, "השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים", וכפי שמבאר רבינו בחיי בן אשר את הפסוק מספר דברים: "לפי לאחר שקיבל השוחד, נעשה עיוור בדין". ואם אצל אנשי משפט האמונים על האמת והצדק ישנה השפעה שכזו לכסף, קל וחומר שגם אצל האדם מן היישוב. "ובאמת הכסף רכש לו מעמד כתמצית כל הדברים", כך כתב בביקורתיות, הפילוסוף היהודי הנודע – ברוך שפינוזה (1677-1632), בספרו "אתיקה", בפרק ד', שכותרתו – "על שעבוד האדם". לדבריו: "וכך קורה שדימוי הכסף מעסיק את נפשו של ההמון יותר מכל, עד שכמעט אי אפשר לדמות שום מין של שמחה אלא בלוויית האידיאה של הכסף כסיבתה". ההתעסקות בכסף עלולה להפוך לשעבוד של ממש. וכפי שקבע שפינוזה בפתיחת הפרק: "בשם שעבוד אני מכנה את חוסר האונים של האדם למתן ולבלום את הריגשות. שכן, אדם הכפוף לריגשות אינו שרוי ברשות עצמו, אלא ברשות הגורל, ונתון כל כך לשלטונו, שלעיתים קרובות בעודו רואה מה טוב לו יותר – הוא נאלץ ללכת בעקבות הרע יותר".

ד. "ניצול אדם בידי אדם, שאת קיומו ראינו בעבר בצורתו הבוטה והגסה ביותר – העבדות – נמשך במידה ניכרת גם היום ביחסים בין בעלי הרכוש לעובדים, בין האדונים לשכירים", כך כתב הפילוסוף הצרפתי-שוויצרי, ז'אן ז'אק רוסו (1778-1712), מבין ההוגים המשפיעים על רוח המהפכה הצרפתית, שהתרחשה אך מעט לאחר מותו. אלא שהניצול של בני האדם אחד את השני, לא נעצר במהפכה הצרפתית ולא בגיליוטינה. הוא ממשיך בדרך זו או אחרת עד עצם היום הזה, גם בחברה המודרנית. "כבוד האדם", נרמס פעמים רבות, כאשר לא מוגדרים גבולות ומגבלות לכוח ולממון. ההון, כאשר הוא מתכנס באחוז קטן מהאוכלוסייה, לא רק מצביע על פערים סוציו-אקונומיים קשים לגישור, הוא גם מעיד, כי דבריו של רוסו, עדיין, במובן מסוים, מתקיימים. במקביל, כאשר ההון הופך להיות ערך בפני עצמו, ויתרה מכך, כאשר הוא הופך להיות ערך מוביל או חלילה בלעדי וחזות הכל, הרי הוא דוחה ומקטין באחת, ערכים, נורמות ואידאולוגיות יקרות מפז.

ה. מצוות השמיטה ושחרור העבדים האמורים בפרשת בהר, לא נועדו בהכרח להכריע בין האסכולות המתחרות: קפיטליזם או סוציאליזם. אדרבה, הפרשה מחד עומדת על חשיבות ערך העבודה, כלכלת השוק וצבירת נכסים: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, ואספת את תבואתה". אך מאידך מדגישה את הצורך של: "ובשנה השביעית – שבת שבתון יהיה לארץ". אל מול "הבהלה לזהב", ניצבת השאיפה לחירות מהרדיפה האינסופית ולקידוש ההוגנות והמוסר. באופן סמלי, על פעמון החירות בפילדלפיה – אשר צלצל לרגל עצמאותה של ארה"ב בארבעה ביולי 1776, והעתק שלו מצוי בירושלים, חרוטות המילים מהפרשה: "וקראתם דרור בארץ". אל מול הזכות לקניין, המקבלת את מקומה הראוי, יש להותיר מרווח המאפשר לקיים את מה שניתן לכנות: החובה לרוח.

ו. "ובהכרח לומר, שגם 'שש שנים תזרע שדך וכו', נכלל בעניינה של מצוות שמיטה. המצווה אינה רק 'ובשנה השביעית שבת שבתון', אלא גם 'שש שנים תזרע' הוא חלק מהמצווה", כך כתב הרבי מלובאוויטש, ולמעשה בפירושו זה הפך את היוצרות של ההבנה הפשוטה של הפסוקים. לדידו, "זוהי התכלית של מצוות שמיטה – תכלית הכוונה ב'שבתון' שבשנה השביעית היא, שאחריה יבואו 'שש שנים תזרע'". מטרת השמיטה, מעבר לרעיונות החברתיים והסביבתיים שראינו, היא דווקא לאפשר את התחדשות כוחו של האדם, לשוב ולפעול בארץ – בעולם העשייה. מאידך, גישות המבקשות לאיין את המציאות ואת חיי החומר לחלוטין – ולא רק בשנת השמיטה, הן, כדברי הרב קוק, מקדמות: "הפקרות העולם החומרי בכל ערכיו..., עזיבת העולם וכוחותיו הטבעיים".

ז. לפי פרשנות זו, השמיטה אינה יעד עצמאי ומנותק הקשר. היא אינה עומדת כתכלית בפני עצמה, אלא היא חלק ממכלול – הקדושה שבטבע. היא נועדה לאזן בין תנועות הנפש שבאדם, בכלכלה ובחברה. היא מבקשת להיות מגדלור של מוסר, הוגנות ואמונה המאיר לטובה את חיי העבודה והיום-יום. כעת ניתן גם להבין בצורה נוספת את משמעות החיבור בין שמיטה להר סיני. בטרם מעמד הר סיני, כפי שמבאר המדרש, ביקש כל הר והר כי עליו תינתן התורה. לבסוף, הר סיני, הידוע בצניעותו ובקומתו הנמוכה, נבחר. ועל כך שאל הרבי מלובאוויטש: "ולכאורה אינו מובן, ממה נפשך – אם המעלה היא בשפלות (מקום נמוך), הייתה התורה צריכה להינתן בעמק, ולכל הפחות במישור, אבל לא על הר. ואם המעלה היא בהגבהה, היה צריך לתת את התורה על אחד ההרים הגבוהים יותר מהר סיני?".

ח. על שמו של חתן פרס נובל לפיזיקה – ארווין שרדינגר, קרוי הניסוי המחשבתי הפרדוקסלי: "החתול של שרדינגר". בפשטות, הטענה היא כי בהתאם לתיאוריה הקוונטית, חלקיק יכול להיות בסופר-פוזיציה, כלומר בשני מצבים סותרים בו-זמנית. אלא שיישום התיאוריה בסיטואציות יומיומיות, מביא כאמור לידי אבסורד. ברם, הר סיני, הוא שמא ההוכחה ליכולת להיות בשני מצבים, הנדמים להיות סותרים, באותו זמן. וכלשון הרבי מלובאוויטש: "דמכיך מכל טוריא – שפלות והגבהה גם יחד..., שכל עניינו של מתן תורה הוא חיבור שמיים וארץ, לכן ניתנה התורה בהר סיני – חיבור שני ההפכים". אם הר סיני, שהוא בבחינת דומם, יכול להכיל בקרבו שתי מידות נוגדות, שתי תנועות נפש הופכיות, מתבקש כי גם בני האדם, כל אדם ואדם, וכולנו בחברה, נוכל לאמץ ולשמוע יותר מקול אחד – ויחדיו יעלו הקולות לכדי הרמוניה: "וחי אחיך עמך". וכדברי הרב קוק, בספרו "אדר היקר": "ימים רבים עברו על החכמה המכנית, והחוק המלא שגיאה 'ששני כוחות המתנגדים זה את זה הם מולידים שלילה בהיפגשם'..., התרחבה ההכרה, עד שצעדה בגאון ההחלטה כי לא שלילה יולידו שני כוחות המתנגדים בהיפגשם, כי אם 'כוח חיובי מחודש'..., 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים', זהו החותם הגדול של אחדות המחשבה".

*****

ד"ר רועי כהן הוא דוקטור לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית,

עו"ד ומגשר, מפיק, במאי ויוצר תוכן. מחבר הספר:

"מסע אל פנימיות הרצון – המפגש הפסיכולוגי והפילוסופי,

בין ניטשה לרב קוק", בהוצאת הניר ועדרך.